להיות או להיות (מוסמך)... זאת השאלה

בשנה האחרונה יצא לי לעבוד, במסגרת תפקידי כדוקטורנטית בתוכנית לניתוח התנהגות, במרכז לנוער עם אוטיזם ובעיות התנהגותיות קשות (The Great Lakes Center for Autism Treatment and Research). למרכז זה הגיעו ילדים שמערכת החינוך וההורים כבר לא יכלו לעזור ושהיו צריכים תמיכה מקיפה של 24 שעות למשך תקופה בלתי מוגבלת. כמנתחי ההתנהגות במרכז, תפקידנו היה לבנות לילדים, תוכנית התנהגותית שבאופן ספציפי תטפל בבעיות ההתנהגות, כדי שהילדים יוכלו לחזור לסביבה הטבעית שלהם בבית ובבית הספר.

במהלך עבודתי במרכז, יצא לי לעבוד עם ילדה בת 14 שאובחנה כאוטיסטית ושהגיעה אל המרכז בעקבות בעיות אלימות קשות כלפי הוריה, המורים בבית ספר שבה למדה וילדים בני גילה. הוידאו שמצורף מטה מציג תמונה מוגבלת למה הילדה היתה מסוגלת לעשות כשהיא נכנסה למרכז.
* לצורך הבהרה - באופן כללי, אין על מנתחי התנהגות להציג בפומבי פרטים ובייחוד תמונות וסרטונים של מטופלים. המקרה הזה הוא יוצא דופן בשל היותו מפורסם בעיתונות בארצות הברית. את הסרטון לא אני העליתי לאתר YouTube אלא שהוא הועלה על ידי האם של הילדה ופורסם לאחר מכן באתר: NYdailyNews.com

בסוף חודש אוגוסט האחרון, לאחר כמעט חצי שנה במרכז, הילדה השתחררה לביתה והיתה מוכנה לחזור למסגרת הלימודים הרגילה שלה. אלא ש... שבוע לפני תחילת הלימודים, האמא קיבלה הודעה מבית הספר שהילדה לא תוכל להכנס לתוכנית ולכיתה אליה היא נרשמה ולכן לא תקבל את התמיכה והשירותים שמגיעים לה כמי שמאובחנת עם אוטיזם.

ברור לכולם איזו תחושת תסכול האם בוודאי חוותה כאשר היא שמעה את הבשורה הזו שבוע לפני תחילת הלימודים.... אחרי כמעט 6 חודשים של טיפול התנהגותי אינטנסיבי שאיפשר לילדה לקחת חלק פעיל כתלמידה בבית ספר, עכשיו בית הספר לא מוכן לקבל אותה..
תסכול האם היה גדול.

גדול מידי!

בעקבות הודעת בית הספר, האם החליטה בצעד קיצוני ביותר לבצע ניסיון רצח והתאבדות ולגרום למותה שלה ושל הילדה (כתבות על הנושא בלינקים הבאים: כתבה 1, כתבה 2).
בסופו של דבר, האב מצא את האם והילדה ברכב המשפחתי והצליח לעצור את ניסיון ההריגה ונכון לשבוע האחרון, הילדה נמצאת כרגע בהתאוששות לאחר ששהתה במצב של חוסר הכרה בבית חולים והאם נמצאת בהשגחה בבית הכלא האזורי.

אז למה אני מספרת לכם את כל זה? ואיך כל הסיפור הזה קשור להסמכה (כפי שנרמז בכותרת הבלוג)?

נכון להיום, טיפול התנהגותי, הוא הטיפול שנמצא מחקרית היעיל ביותר לאנשים שמאובחנים עם אוטיזם. על פי ה- National Autism Center, מתוך 33 הטיפולים שקיימים היום בשוק לאוכלוסיה האוטיסטית, אחת-עשר ההתערבויות שנמצאו היעילות והמובססות ביותר מחקרית - כולן התנהגותיות!

11 ההתערבויות היעילות ביותר לטיפול בילדים עם אוטזים - כולן התנהגותיות!

לכן, זה לא יהיה בלתי סביר להניח שהורים שרוצים את הטיפול הטוב ביותר לילדיהם - ידרשו לקבל טיפול התנהגותי ולא שום דבר אחר...

וזו אכן המגמה, והיום בארצות הברית המודעות לטיפולים התנהגותיים רק עולה, ויותר הורים דורשים מבתי הספר וממוסדות אחרים לקבל שירותי טיפול ממנתחי התנהגות.
בעקבות כך, בשנים האחרונות, נראה שיותר ויותר מדינות בארצות הברית מצטרפות למגמת השינוי ומתחילות לחוקק חוקים אשר מאפשרים להורים לקבל עזרה במימון הטיפול ההתנהגותי מחברות הביטוח שלהם.
אך כמו שאתם מכירים חברות ביטוח - השאלה הראשונה שעלתה היתה: כיצד נדע שהטיפול הוא אכן התנהגותי? והאם כל אחד יכול להציע טיפול התנהגותי?
בעקבות כך, הוכנס תנאי נוסף לחוק אשר דרש מכל מטפל להציג אסמכתא אשר מעידה על היותו מנתח התנהגות מוסמך (לרשימת המדינות שבהן נכנס החוק ליחצו כאן).

אבל זה מה שקורה בארצות הברית... ומה עם ישראל? מה קורה פה?

נכון להיום, בארץ לא קיים שום חוק שמעגן את המקצוע שלנו כמקצוע מוכר שמאפשר להורים לקבל טיפול במחיר מסובסד. הורים שמעוניינים בטיפול התנהגותי צריכים לשלם מכיסם סכומי כסף גדולים מאוד, ומי שאינו מסוגל לשלם - לא מקבל טיפול (או מקבל משהו אחר שהוא פחות יעיל, אם יעיל בכלל).

לפיכך, לא רחוק היום שהורים שלא מסוגלים מבחינה כלכלית לשלם על טיפול התנהגותי ירגישו את אותה תחושת תסכול וחוסר אונים שהאם מהמקרה מעלה הרגישה. הרי איזה הורה לא רוצה את הטוב ביותר לבן\בת שלו?

נושא ההסמכה והעגינה בחוק הוא נושא בוער היום בחברת מנתחי ההתנהגות. יש כאלו שבעד, יש כאלו שהם נגד ויש כאלו שהם בעד בתנאי ש....
אבל אם באמת חשוב לנו המקצוע. אם באמת חשובים לנו אותם הורים שלא מסוגלים לקבל את שירותנו. אם אנחנו באמת רוצים להביא לשינוי ולעשות טוב - אנחנו חייבים להסדיר את הנושא הזה אחת ולתמיד. ועדיף שעה אחת קודם.

אני לא מציעה פה מהי הדרך הנכונה לעשות זאת.
אני רק אומרת שמתוך חובתנו למקצוע, להורים, למורים ולילדים - עלינו להתגבר על כל המחלוקות ולראות כיצד אנחנו יכולים לעזור לכל מי שצריך את העזרה ולא רק לאלו שיכולים לממן אותה.

ומה אתם אומרים?
האם יש צורך לעגן את המקצוע שלנו בחוק?
האם זו צריכה להיות מלחמתנו - או אולי מלחמתם של ההורים והמורים?
ואם כן מעגנים בחוק מי יכול להחשב מוסמך?


שתהיה לכולנו שנה טובה ופורה ושנמשיך להציל את העולם עם ניתוח התנהגות!